העובדה שמישהו פרסם תמונה או סרטון שלכם בלי לבקש רשות אינה אומרת אוטומטית שהפרסום אסור.
צריך לבדוק איפה צולמתם, מה רואים בתמונה או בסרטון, באילו נסיבות הם פורסמו, לאיזו מטרה נעשה בהם שימוש והאם הפרסום פוגע בפרטיות, משפיל, מבזה או משמש לצורך מסחרי.
במקביל, עולה לעיתים שאלה נפרדת של זכויות יוצרים: האדם שמופיע בתמונה אינו בהכרח בעל הזכויות בה, והצלם אינו בהכרח רשאי לפרסם אותה בכל מצב.
לכן מי ששואל פרסמו תמונה או סרטון שלי בלי רשות באינטרנט צריך להבחין בין הזכות של המצולם לפרטיות לבין הזכויות ביצירה עצמה.
לא כל צילום דורש הסכמה מראש
זו נקודה חשובה.
אנשים מצולמים מדי יום ברחוב, באירועים, בעסקים ובמקומות ציבוריים. העובדה שאדם נכנס לפריים אינה יוצרת כשלעצמה איסור גורף על צילום או פרסום.
חוק הגנת הפרטיות מתייחס למצבים מסוימים שבהם צילום או פרסום יכולים להיחשב פגיעה בפרטיות.
למשל, החוק מונה צילום של אדם כשהוא ברשות היחיד וכן פרסום תצלומו ברבים בנסיבות שבהן הפרסום עלול להשפילו או לבזותו.
לכן השאלה איננה רק “האם הסכמתי להצטלם”, אלא מה היו הנסיבות ומה נעשה בצילום לאחר מכן.
איפה צולמה התמונה?
יש הבדל בין צילום ברחוב לבין צילום בתוך מרחב פרטי.
נניח שאדם מצולם בביתו, בחצר פרטית או במקום שבו קיימת לו ציפייה ממשית לפרטיות.
המצב הזה שונה מצילום מקרי במקום ציבורי.
חוק הגנת הפרטיות מונה צילום אדם כשהוא ברשות היחיד כאחת מצורות הפגיעה בפרטיות.
אבל גם כאן המונח “רשות היחיד” אינו נקבע רק לפי בעלות על המקום. ההקשר והציפייה לפרטיות יכולים להיות משמעותיים.
ומה אם צילמו אותי במקום ציבורי?
גם צילום במקום ציבורי אינו מעניק למפרסם חופש מוחלט לעשות עם התמונה כל דבר.
נניח שאדם מצולם ברחוב, אבל לאחר מכן התמונה מפורסמת בהקשר משפיל או בצורה שיוצרת רושם פוגעני לגביו.
הבעיה יכולה להיות בפרסום עצמו ולא בהכרח בעצם הצילום.
החוק מתייחס במפורש לפרסום תצלומו של אדם ברבים כאשר נסיבות הפרסום עלולות להשפילו או לבזותו.
לכן צילום שנעשה באופן לגיטימי יכול להפוך לבעיה משפטית בגלל הדרך שבה נעשה בו שימוש לאחר מכן.
תמונה רגילה יכולה להפוך לפוגענית בגלל הכיתוב
נניח שמישהו מצלם אדם יושב בבית קפה.
התמונה עצמה אינה יוצאת דופן.
אחר כך היא מתפרסמת בפוסט שמייחס לאותו אדם התנהגות מביכה, מעשה פסול או אירוע שלא התרחש.
כאן צריך לבחון את התמונה יחד עם הטקסט וההקשר.
הפרסום יכול לעורר שאלות של פרטיות, ובמקרים המתאימים גם שאלות לפי חוק איסור לשון הרע.
לפעמים הבעיה המרכזית כלל אינה הצילום — אלא הסיפור שנבנה סביבו.
ומה אם השתמשו בתמונה שלי בפרסומת?
כאן מתעוררת שאלה נוספת.
חוק הגנת הפרטיות מתייחס גם לשימוש בשמו, בכינויו, בתמונתו או בקולו של אדם לשם רווח.
נניח שעסק לוקח תמונה של אדם ומפרסם אותה באופן שיוצר רושם שהוא לקוח שלו, ממליץ עליו או קשור למוצר שהוא מוכר.
זה מצב שונה לחלוטין משיתוף מקרי של צילום מאירוע.
כאשר משתמשים בדמות של אדם כדי לקדם פעילות מסחרית, צריך לבחון אם קיימת הסכמה מתאימה לשימוש הזה.
אני מופיע בתמונה – אז זכויות היוצרים שלי?
לא בהכרח.
זה אחד הדברים שמבלבלים במיוחד במקרים כאלה.
זכויות יוצרים בתמונה קשורות בדרך כלל למי שיצר את הצילום או למי שהזכויות הוקנו לו בהתאם לדין ולהסכם.
האדם המצולם יכול להיות בעל זכויות פרטיות ביחס לשימוש בתמונה, אבל אין משמעות הדבר שהוא בעל זכויות היוצרים בה.
לכן יכול להיווצר מצב שבו למצולם יש טענה טובה נגד הפרסום מטעמי פרטיות, למרות שזכויות היוצרים בצילום שייכות לאדם אחר.
ומצד שני, בעל זכויות היוצרים בצילום אינו מקבל מכוח זה זכות בלתי מוגבלת לפגוע בפרטיותו של המצולם.
ומה אם אני הזמנתי את הצילום?
כאן יכולה להיות משמעות לסוג הצילום.
חוק זכות יוצרים כולל כלל מיוחד לגבי דיוקן וצילום של אירוע משפחתי או אירוע פרטי אחר שנוצרו לפי הזמנה: במקרים כאלה ברירת המחדל היא שהמזמין הוא הבעלים הראשון של זכות היוצרים, אלא אם הוסכם אחרת.
לדוגמה, בצילומים שהוזמנו לחתונה או לאירוע משפחתי השאלה יכולה להיות שונה מצילום מקצועי רגיל שהוזמן לצורך קמפיין מסחרי.
לכן גם כשמדובר באותו צילום, צריך לבדוק הן את פרטיות המצולמים והן את הבעלות בזכויות היוצרים.
ומה אם מדובר בסרטון?
העקרונות יכולים להיות דומים, אבל סרטון עשוי לכלול יותר מידע מתמונה אחת.
ניתן לראות בו התנהגות, לשמוע קול, לזהות אנשים נוספים ולהבין הקשר מלא יותר.
לכן פרסום סרטון יכול לעורר שאלות רחבות יותר של פרטיות.
אם הסרטון מתעד אדם בהתנהגות ברשות היחיד או חושף עניינים מצנעת חייו האישיים, הדבר עשוי לקבל משמעות מיוחדת לפי חוק הגנת הפרטיות.
גם השאלה מי יצר את הסרטון ומי מחזיק בזכויות בו נבחנת בנפרד.
ומה אם אני בעצמי העליתי את התמונה לאינסטגרם?
עצם העלאת תמונה לרשת חברתית אינה בהכרח היתר כללי לכל אדם לעשות בה כל שימוש שירצה.
יש הבדל בין צפייה בתמונה או שיתוף בדרך שהפלטפורמה מאפשרת לבין הורדה שלה ושימוש בה למטרה חדשה לחלוטין.
לדוגמה, תמונת פרופיל שפורסמה בפומבי אינה בהכרח יכולה לשמש אדם אחר לפתיחת פרופיל מתחזה או עסק שרוצה להשתמש בה בפרסומת.
הפרסום המקורי ברשת הוא חלק מהנסיבות, אבל אינו מסיים את הבדיקה המשפטית.
ומה אם ביקשתי להסיר והם מסרבים?
הסירוב עצמו אינו יוצר אוטומטית עילה, אבל הוא יכול להפוך את המחלוקת לברורה יותר.
צריך לבדוק מי פרסם את החומר ומהו הבסיס לדרישת ההסרה.
לפעמים הדרך היא פנייה למפרסם עצמו.
במקרים אחרים ניתן לבחון את מנגנוני הדיווח של הפלטפורמה, למשל כאשר מדובר בפגיעה בפרטיות, בהתחזות או בהפרת זכויות יוצרים.
כאשר קיימת פגיעה משמעותית והפרסום ממשיך, ניתן לבחון גם דרישה משפטית או הליך מתאים.
האם אפשר לדרוש גם פיצוי?
במקרים המתאימים כן.
גם חוק הגנת הפרטיות וגם חוק זכות יוצרים כוללים מסלולים של סעדים אזרחיים, ובנסיבות מסוימות קיימת אפשרות לפיצוי ללא הוכחת מלוא הנזק הכספי שנגרם.
אבל אין משמעות הדבר שכל העלאת תמונה ללא אישור מזכה אוטומטית בפיצוי.
צריך קודם להראות שנפגעה זכות שמוגנת בדין.
גם נסיבות הפרסום, היקפו, מטרתו והנזק שנוצר יכולים להשפיע על התמונה.
ומה אם כבר הסירו את התמונה?
הסרת הפרסום יכולה לפתור את הבעיה קדימה, אבל היא אינה תמיד מוחקת את מה שכבר קרה.
תמונה יכולה להיות מועתקת, להישלח בקבוצות או להופיע בצילומי מסך.
גם אנשים שכבר נחשפו אליה אינם “מבטלים” את החשיפה בגלל שהפוסט המקורי נמחק.
לכן במקרים משמעותיים יש הבדל בין עצירת המשך הפרסום לבין השאלה אם כבר נגרמה פגיעה שמצדיקה טיפול נוסף.
מתי כדאי לבחון טיפול משפטי?
לא כל צילום לא רצוי מצדיק הליך משפטי.
התמונה משתנה כאשר מדובר בצילום מתוך מרחב פרטי, בפרסום משפיל, בשימוש מסחרי, בחשיפת מידע אישי רגיש או בפרסום שממשיך להתפשט למרות בקשת הסרה.
גם שימוש בתמונה במסגרת התחזות או לצד טענות פוגעניות יכול להרחיב את המקרה לתחומים נוספים.
במצבים כאלה נכון להבין קודם איזו זכות נפגעה ומה רוצים להשיג — הסרה, הפסקת שימוש, פיצוי או שילוב ביניהם.
פרסום תמונה או סרטון ללא רשות אינו נבחן לפי כלל אחד פשוט.
צריך לשאול איפה התמונה צולמה, מה היא מציגה, באיזה הקשר פורסמה, האם נעשה בה שימוש מסחרי ומי מחזיק בזכויות היוצרים.
לעיתים מרכז הבעיה יהיה פגיעה בפרטיות. במקרים אחרים תהיה גם שאלה של זכויות יוצרים, לשון הרע או התחזות.
העובדה שאתם מופיעים בתמונה אינה הופכת אתכם אוטומטית לבעלי זכויות היוצרים, אבל גם בעל זכויות היוצרים אינו מקבל מכוח זה היתר בלתי מוגבל להשתמש בדמותכם.
לכן כל מקרה צריך להיבחן לפי אופן הצילום, הפרסום והמטרה שלשמה נעשה השימוש.