מחיקת פוסט והתנצלות אינן מבטלות אוטומטית את האפשרות להגיש תביעת לשון הרע. אם הפרסום כבר הגיע לאדם אחר, העילה עשויה להתגבש לפני המחיקה. גם התנצלות אינה אחת ההגנות הקבועות בחוק, והיא אינה הופכת פרסום אסור למותר בדיעבד.
עם זאת, למחיקה מהירה, לתיקון ברור ולהתנצלות בלתי מסויגת עשויה להיות השפעה ממשית על סכום הפיצוי ועל השאלה אם נכון לנהל הליך. החוק מאפשר לבית המשפט להתחשב לטובת המפרסם בהתנצלות, בתיקון, בהכחשה ובצעדים להפסקת ההפצה. התוצאה תלויה בעיתוי, בנוסח, בקהל שאליו הגיע התיקון ובהתנהלות הכוללת של הצדדים.
המחיקה עוצרת את ההמשך, אך אינה מוחקת את העבר
לשון הרע היא עוולה של פרסום. לאחר שפוסט, הודעה או סרטון הגיעו לאדם זולת הנפגע, מחיקה מאוחרת אינה משנה את העובדה שהפרסום נעשה. היא גם אינה אוספת שיתופים, צילומי מסך או עותקים שכבר הופצו בידי אחרים.
למרות זאת, למהירות המחיקה יש משמעות. פוסט שנמחק בתוך דקות לאחר חשיפה מצומצמת אינו זהה לפרסום שנותר באוויר במשך שבועות, צבר תגובות והופץ לקהלים נוספים. המחיקה עשויה לצמצם את הנזק העתידי וללמד שהמפרסם ניסה לתקן, בעוד שסירוב להסיר את הדברים לאחר שהובהרה הטעות עלול להחמיר את התמונה.
לפני שפונים בדרישת מחיקה חשוב לשמור את הראיות. הדרך לתעד את התוכן, הקישור והחשיפה מוסברת במאמר איך מוכיחים לשון הרע באינטרנט.
מה קובע סעיף 19(4) לגבי התנצלות?
סעיף 19 לחוק איסור לשון הרע עוסק בהקלות בשלב גזירת הדין או פסיקת הפיצויים. לפי סעיף 19(4), בית המשפט רשאי להתחשב לטובת הנתבע אם הוא התנצל בשל הפרסום, תיקן או הכחיש את הדבר הפוגעני, או נקט צעדים להפסקת מכירתו או הפצתו של עותק הפרסום.
החוק מוסיף תנאי חשוב: ההתנצלות, התיקון או ההכחשה צריכים להתפרסם במקום, במידה ובדרך שבהם פורסמה לשון הרע, ולא להיות מסויגים. לכן הודעה פרטית לנפגע אינה שקולה בהכרח לפוסט תיקון הפונה לאותו קהל שנחשף להאשמה. גם התנצלות החבויה בתגובה, כאשר הפרסום המקורי היה בולט, עשויה לקבל משקל מוגבל.
זוהי הקלה אפשרית ולא פטור. בית המשפט ״רשאי״ להתחשב בהתנצלות, ואינו חייב למחוק את הפיצוי. הוא בוחן אותה לצד חומרת הביטוי, היקף החשיפה, הנזק, התנהלות המפרסם לפני ואחרי הפנייה והאם נמשכה ההפצה בדרכים אחרות.
מהי התנצלות שאינה מסויגת?
התנצלות אפקטיבית אינה חייבת להיות ארוכה, אך עליה להיות ברורה. נוסח המכיר בכך שהטענה שפורסמה אינה נכונה, מביע צער על הפגיעה ומתקן את הרושם שנוצר עשוי לפעול לטובת המפרסם. לעומתו, ניסוחים כמו ״אם מישהו נפגע״, ״מצטער שכך בחרת להבין״ או ״אני מוחק רק כדי לסיים את הסיפור״ אינם חוזרים מן המסר ועלולים להיתפס כהתנצלות מסויגת.
גם התנצלות הכוללת התקפה חדשה על הנפגע עלולה להחטיא את מטרתה. אי אפשר לפרסם כי ״הטענה על גניבה לא הייתה מדויקת, אבל כולם יודעים שאי אפשר לסמוך עליו״ ולצפות שהדבר יתקן את הפגיעה. לעיתים הפרסום החדש אף יוצר עילה נוספת.
יש להתאים את הנוסח למחלוקת. כאשר רק פרט מסוים שגוי, תיקון ממוקד עשוי להספיק. כאשר ההאשמה כולה חסרת בסיס, תיקון עמום עלול להשאיר את הרושם הפוגעני על כנו. לפני פרסום התנצלות חשוב לבדוק גם את השלכות הנוסח על טענות עובדתיות והגנות אפשריות.
מחיקה, תיקון, הכחשה והתנצלות אינם אותו דבר
מחיקה מסירה את התוכן שבשליטת המפרסם, אך אינה אומרת לקהל שהדברים היו שגויים. תיקון מחליף מידע לא נכון במידע מדויק. הכחשה מודיעה שהטענה הפוגענית אינה נכונה. התנצלות מוסיפה קבלת אחריות או הבעת צער על עצם הפרסום והפגיעה.
במקרים רבים נדרש שילוב: הסרת הפרסום, עצירת שיתופים שבשליטת המפרסם ופרסום תיקון בפני הקהל המקורי. לעיתים דווקא פרסום חדש עלול להציף מחדש תוכן שכבר נשכח. בית המשפט העליון ציין בע״א 1726/21 בכרי נ׳ מגנאג׳י כי תיקון או עדכון עלולים במקרים מסוימים להסב שוב את תשומת הלב לפרסום ולהוסיף נזק. לכן אין נוסחה אחת: יש לשקול את היקף החשיפה, חלוף הזמן ורצון הנפגע.
האם כדאי לתבוע גם לאחר התנצלות?
קיומה של עילה אינו אומר תמיד שתביעה היא הצעד הנכון. כאשר הפרסום נמחק מיד, נחשף למעטים, תוקן באופן מלא והנפגע קיבל מענה ממשי, העלות והחשיפה הכרוכות בהליך עשויות לעלות על התועלת. מנגד, התנצלות מאוחרת לאחר הפצה רחבה אינה בהכרח מתקנת אובדן לקוחות, פגיעה מקצועית או השפלה שנגרמה.
יש לבחון מה נשאר ברשת, כמה אנשים נחשפו, האם התיקון הגיע אליהם, האם נגרם נזק שניתן לתעד ומה ביקש הנפגע להשיג. לעיתים הסדר הכולל הסרה, תיקון, התחייבות להימנע מפרסום נוסף ופיצוי מוסכם מספק מענה מדויק יותר מפסק דין לאחר הליך ארוך.
גם הנפגע צריך להיזהר: פרסום פומבי של ההתנצלות בצירוף האשמות חדשות נגד המפרסם עלול להרחיב את הסכסוך. תחילה מתעדים את הפרסום והמחיקה, בודקים את נוסח ההתנצלות ורק אז מחליטים אם להשיב.
האם בית המשפט יכול לחייב בפרסום התנצלות?
סעיף 9 לחוק מסמיך את בית המשפט לצוות, נוסף לפיצוי, על פרסום תיקון או הכחשה ועל פרסום פסק הדין, וכן על איסור הפצת עותקים. הסעיף אינו מונה במפורש צו המחייב אדם להביע התנצלות אישית או חרטה כנה.
ההבחנה הגיונית: אפשר לחייב בפרסום עובדה מתקנת או תוצאת משפט, אך קשה לכפות רגש כן. במסגרת משא ומתן או הסכם פשרה הצדדים רשאים להסכים על נוסח התנצלות, מקום הפרסום, משך הצגתו והימנעות מפרסומים נוספים. ניסוח מדויק מונע מצב שבו ״ההתנצלות״ עצמה מחדשת את הפגיעה.
מחיקה והתנצלות אינן מחזירות את הזמן לאחור, אך הן עשויות לשנות מאוד את המשך הסכסוך. מחיקה מהירה עוצרת חשיפה נוספת; תיקון או הכחשה פונים אל הרושם העובדתי שנוצר; והתנצלות בלתי מסויגת יכולה ללמד על נטילת אחריות ולהפחית את הפיצוי. ההחלטה אם לתבוע צריכה להתבסס על הפרסום שכבר נעשה, היקף הפגיעה, איכות התיקון והמענה שהנפגע מבקש להשיג.