האמירה שלפיה “לכל מוצר יש 14 יום להחזרה” אינה נכונה. בישראל קיימת זכות לבטל גם עסקאות מסוימות שנעשו בחנות פיזית רק משום שהצרכן התחרט, אבל הזכות אינה חלה על כל מוצר, המועדים אינם זהים בכל המקרים ויש תנאים שצריך לעמוד בהם. לגבי חלק מהמוצרים התקופה היא 14 ימים, לגבי ביגוד והנעלה התקופה קצרה בהרבה, ולגבי

כאשר עסק מפרסם לצרכן מחיר, נקודת המוצא היא שהמחיר צריך לשקף את הסכום שהצרכן באמת נדרש לשלם עבור העסקה. אם במהלך ההזמנה מתברר שקיימת תוספת קבועה שאי אפשר לוותר עליה – מע״מ, עמלת מערכת, דמי טיפול, דמי הזמנה או תשלום חובה אחר – לא תמיד ניתן להציג בתחילת הדרך מחיר נמוך יותר ורק בשלב האחרון

עסק רשאי לקבוע תנאים למבצע, אבל הוא אינו יכול להציג לצרכן מסר מרכזי בולט ומושך — ואז לצמצם אותו באמצעות תנאי מהותי שמסתתר בכיתוב זעיר, חלש או קשה לקריאה. בדין הישראלי קיימות תקנות מפורשות שעוסקות בגודל ובאופן הצגת אותיות בתנאים שמגבילים, מסייגים או מתנים מידע המיועד לצרכן. בתנאי שמופיע בפרסומת או במידע אחר לצרכן, גודל

כאשר משתמש מעלה לאתר תמונה, סרטון, כתבה, מוזיקה או יצירה אחרת ללא רשות, נקודת המוצא היא שמי שביצע בעצמו את פעולת ההעתקה או הפרסום עלול להיות המפר הישיר. אבל העובדה שהתוכן הועלה על ידי משתמש אינה מעניקה למפעיל האתר חסינות אוטומטית. בנסיבות מסוימות גם האתר או הפלטפורמה עלולים להיחשף לאחריות, במיוחד כאשר קיימת מודעות לפעילות

ברגע שאתר מאפשר למשתמש לפתוח חשבון, מערכת היחסים עם הגולש משתנה. זה כבר אינו רק אדם שנכנס לעמוד, קורא מידע ויוצא. המשתמש מוסר פרטים, מקבל אמצעי התחברות, לעיתים שומר מידע בחשבון, מבצע הזמנות, מעלה תוכן או רוכש מנוי, והקשר עם האתר יכול להימשך חודשים ואף שנים. לכן תנאי שימוש באתר שמאפשר פתיחת חשבון משתמש צריכים

אין חבילת מסמכים אחת שמתאימה לכל אפליקציה. אפליקציה שמציגה מידע בלבד אינה דומה לאפליקציה שפותחת חשבון משתמש, גובה תשלום חודשי, שומרת מיקום, מאפשרת העלאת תמונות או מחברת בין לקוחות לספקים. לכן לפני שמחליטים אילו מסמכים משפטיים להכין צריך להבין מה המשתמש יכול לעשות באפליקציה ומה קורה למידע ולכסף מאחורי הקלעים. ברוב האפליקציות יעלו לפחות שאלות

מדיניות פרטיות לאפליקציה צריכה להסביר למשתמש בצורה ברורה איזה מידע נאסף עליו, כיצד הוא נאסף, למה משתמשים בו, למי הוא עשוי להימסר, כמה זמן הוא נשמר ומהן האפשרויות העומדות לרשותו ביחס למידע. אבל באפליקציה הבדיקה אינה מסתיימת בפרטים שהמשתמש מקליד בטופס ההרשמה. צריך לבחון גם הרשאות למיקום, מצלמה, מיקרופון ותמונות, מידע טכני מהמכשיר, כלי אנליטיקה,

תקנון לאפליקציה, שמכונה בדרך כלל גם תנאי שימוש, מסדיר את מערכת היחסים בין מפעיל האפליקציה לבין המשתמשים שלה. הוא צריך להסביר מה השירות שהאפליקציה מספקת, מי רשאי להשתמש בה, אילו כללים חלים על חשבון המשתמש, מה מותר ואסור לעשות, כיצד מתבצעים תשלומים אם קיימים ומה קורה כאשר השירות מופסק או החשבון נסגר. אין תקנון אחד

העובדה שמישהו פרסם תמונה או סרטון שלכם בלי לבקש רשות אינה אומרת אוטומטית שהפרסום אסור. צריך לבדוק איפה צולמתם, מה רואים בתמונה או בסרטון, באילו נסיבות הם פורסמו, לאיזו מטרה נעשה בהם שימוש והאם הפרסום פוגע בפרטיות, משפיל, מבזה או משמש לצורך מסחרי. במקביל, עולה לעיתים שאלה נפרדת של זכויות יוצרים: האדם שמופיע בתמונה אינו