בפסק דין חשוב מ-8 בינואר 2020, קבע בית המשפט העליון כי פעולה של “שיתוף” תוכן ברשתות חברתיות מהווה “פרסום” לפי הגדרת החוק לאיסור לשון הרע, דבר שיכול להוביל לתביעה בגין הוצאת דיבה. מנגד, פעולה של “לייק” לא נתפסת ככזו.

הקשר החוקי

חוק איסור לשון הרע נחקק בשנות ה-60 במטרה להגן על כבוד האדם ושמו הטוב, ואוסר על פרסום דברי לשון הרע שעשויים לפגוע באדם. עם ההתפתחות הטכנולוגית והפופולריות של הרשתות החברתיות, נוצרו אתגרים משפטיים בהבנת ההשלכות של פעולות שונות ברשתות כמו שיתוף ולייק.

מה קרה במקרה הספציפי?

המקומון “המקומון רמת-גן גבעתיים” הגיש תביעה נגד בני זוג שפרסמו תוכן מכפיש אודותיו ברשת פייסבוק. בני הזוג ביצעו את הפרסום באמצעות פעולות של חיבוב (לייק) ושיתוף. השאלה המרכזית שעלתה הייתה האם פעולות אלו נחשבות כפרסום על פי חוק איסור לשון הרע.

הכרעת בית המשפט

השופטת דפנה ברק-ארז קבעה כי פעולה של שיתוף תוכן ברשתות חברתיות מהווה למעשה “פרסום” על פי חוק איסור לשון הרע. זאת משום שכאשר אדם משתף פוסט, הוא יוצר עותק של התוכן ומפיץ אותו לעוקבים או חברים נוספים, מה שיכול להוביל להפצתו ולפגיעתו בשמו של אדם אחר. לעומת זאת, “לייק” איננו מהווה פרסום, כיוון שאין בו חזרה על התוכן או יצירת עותק ממנו.

השלכות פסק הדין

פסק הדין מהווה ציון דרך חשוב בתחום דיני לשון הרע בעידן הדיגיטלי. הוא מציין כי שיתוף תוכן יכול להוביל לחשיפה נרחבת של פרסום מכפיש, ובכך להוות עילה לתביעה בגין הוצאת דיבה. יחד עם זאת, בית המשפט הדגיש את הצורך בהקפדה על חופש הביטוי, תוך איזון בין חופש הביטוי לבין הזכות לשם טוב. בנוסף, קיימות הגנות בחוק שמטרתן למנוע שימוש לרעה בהליכי משפט.

המשמעות לעתיד

הפסק דין מבהיר כי על המשתמשים ברשתות החברתיות להיות מודעים להשלכות המשפטיות של פעולותיהם, במיוחד כשמדובר בשיתוף תוכן. יש להיזהר ולהימנע מהפצת מידע מכפיש שעלול להוביל לתביעות משפטיות. יש מקום לשקול עדכון חוקים בתחום לשון הרע, כדי שיתאימו להתפתחות הטכנולוגית ולצורכי עידן הניו-מדיה.

סיכום

רע”א 1239/19 יואל שאול נ’ חברת ניידלי תקשורת בע”מ מדגיש את ההשלכות המשפטיות של פעולות כמו “שיתוף” ברשתות חברתיות, שהן יותר משמעותיות מבחינה משפטית מ”לייק” רגיל. כל שיתוף של תוכן עשוי להיחשב כפרסום ולגרום לפגיעות בשמו של אדם, לכן יש לפעול בזהירות רבה בהפצת מידע ברשתות החברתיות.