הצלם וההפרה: השראה ששווה כסף

תאד"מ 71705-11-21 שריג נ' ב.מ.א. – חלומי בע"מ

במרכז הסיפור עומד שריג, צלם מקצועי המתמחה בצילומי אדריכלות ועיצוב פנים. מדובר בצלם עם ניסיון של שנים רבות בתחום, והשקיע עבודה רבה ביצירת התמונות הייחודיות שצילם. כל צילום שיצר נושא עמו את החתימה האישית שלו, את המגע היצירתי והמקצועי, ויותר מכל – את הזכויות הבלעדיות. עם הזמן, שריג הבין כי התמונות שצילם הופיעו באתר אינטרנט של חברת "ב.מ.א – חלומי בע"מ", חברה המייבאת ומשווקת מוצרי אמבט, מבלי שניתנה לו כל רשות לעשות כן. זכויות היוצרים שלו, כך טוען, הופרו בצורה ברורה.

טענות הנתבעת: שימוש בתום לב או לא?

הנתבעת מצדה טוענת כי היא פעלה בתום לב, ולדבריה, לא הייתה כל כוונה להפר את זכויות היוצרים של הצלם. החברה טוענת כי רכשה מנוי לאתר "בניין ודיור", ובו היו זמינות תמונות רבות לשימוש חופשי. המנוי כלל גישה לתמונות רבות, והסוכנת מטעם האתר הבהירה בפני בעלי הנתבעת כי התמונות ניתנות לשימוש חופשי לצורכי פרסום. לפי טענת הנתבעת, היא לא ידעה כי הצילומים שצילם שריג שייכים לו, ועל כן היא השתמשה בהם בתום לב.

בנוסף, הנתבעת טוענת כי התמונות הועלו לאתר לפני יותר מ-10 שנים, ומכאן גם טענה להתיישנות. לדבריהם, אין הצדקה להגיש את התביעה בשלב מאוחר כזה.

בית המשפט פוסל את טענת תום הלב

בית המשפט לא השתכנע מטענות הנתבעת. השופט קבע כי הגורם העיקרי להפרת הזכויות היה חוסר זהירות מצד הנתבעת. למרות שהנתבעת טוענת לשימוש בתום לב, היא לא טרחה לוודא שהזכות להשתמש בתמונות אכן קיימת. במיוחד כשמדובר בשימוש מסחרי, על החברה היה לנקוט משנה זהירות ולוודא שהיא לא מפרה את זכויות היוצרים של מישהו אחר. הנתבעת לא הציגה שום הוכחה או מסמך המראה כי קיבלה רשות ישירה מהצלם או מגורם אחר בעל זכויות היוצרים על התמונות.

בנוסף, השופט הדגיש כי לא ניתן להסתמך רק על הצהרות של ספקים או סוכנויות מכירה מבלי לבדוק את פרטי הזכויות בצורה מעמיקה.

בית המשפט דוחה את טענת ההתיישנות

לגבי טענת ההתיישנות, בית המשפט קבע כי אין מקום להחיל אותה במקרה הזה. הנתבעת טענה כי הצילומים הועלו לאתר לפני יותר מ-10 שנים, ולכן עבר זמן רב מאז ההפרה, ומדובר בהתיישנות של הזכות להגיש תביעה. אך הנתבעת לא הציגה שום ראיה שמאמתת את טענתה – לא הייתה עדות ברורה למועד שבו התמונות הועלו לאתר.

הצילומים הועלו לאתר במשך שנים, ונראה כי שריג גילה את ההפרה רק בשנת 2021, ולכן המועד שבו נעשתה ההפרה נתפס כמאוחר יותר. מסיבה זו, נדחתה טענת ההתיישנות.

מה המחיר בגין הפרת זכויות יוצרים?

לאחר קביעת בית המשפט כי הנתבעת הפרה את זכויות היוצרים של שריג, עלה השלב הבא: הפיצוי. בית המשפט פסק כי הנתבעת תחויב לשלם לשריג פיצוי בסך 10,000 ש"ח. הפיצוי היה עבור השימוש בחמשת הצילומים שהועלו לאתר, והוסיפו לכך הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין.

כדי לקבוע את הסכום, השופט התחשב בכמה פרמטרים: המידה שבה הושפעו זכויות התובע, היקף השימוש בצילומים, משך הזמן שבו הם היו זמינים באתר, והשפעת השימוש הכלכלית על התובע.

הנתבעת מבקשת הפחתת הפיצוי

לאחר קביעת סכום הפיצוי, הנתבעת ניסתה לטעון כי יש להפחית את הסכום. היא טענה כי הסירה את הצילומים מהאתר ברגע שגילתה את ההפרה. עוד טענה כי היא הייתה מוכנה לשלם לשריג על הצילומים ולהעניק לו קרדיט אם רק היה פונה אליה ומיידע אותה.

למרות זאת, בית המשפט לא התרשם מהטענות הללו. השופט ציין כי עצם השימוש בתמונות ללא קבלת רשות מראש מצריך פיצוי גבוה. יתרה מכך, הנתבעת לא הוכיחה כי הסירה את הצילומים באופן מיידי. השופט גם ציין כי אם באמת הייתה הסרה מיידית, הדבר היה יכול להוות שיקול להקל עם הנתבעת, אך משום שלא הוצגו ראיות תומכות, לא היה מקום להפחית את הפיצוי.

המסר המשפטי

הפסק דין הזה מהווה תזכורת חשובה לכל מי שעושה שימוש בתמונות וביצירות אומנות – במיוחד כשמדובר בשימוש מסחרי. החוק מחייב את כל מי שעושה שימוש בתמונה, בין אם מדובר בחברה או אדם פרטי, לבדוק האם קיימת זכות יוצרים על התמונה, והאם יש לו את הרשות להשתמש בה.

ההבנה שהחוק דורש יותר מאשר הצהרה כללית על שימוש חופשי או מנוי לאתר עם תמונות – לא תמיד יש להסתמך על הצהרות, ויש לבדוק כל פרט ופרט של זכות היוצרים. כל עוסק חייב לנקוט משנה זהירות, וחשוב מאוד להעניק קרדיט למי שיצר את התמונה במידה ונעשה בה שימוש.