איך אפשר לחשוף מי עומד מאחורי פרופיל פיקטיבי או אנונימי בפייסבוק?
בדיקת היתכנות לחשיפת מפרסם אנונימי היא שלב מקדים להליך משפטי.
מטרתה לבחון אם קיימת תשתית שמצדיקה פעולה: האם הפרסום מקים לכאורה עילת תביעה, האם החשבון זוהה ותועד באופן שמאפשר לפלטפורמה לאתרו, איזה מידע עשוי להיות קיים, מי מחזיק בו ומהו המסלול המשפטי האפשרי לקבלתו.
הבדיקה נועדה למנוע פתיחה עיוורת בהליך יקר, לזהות פערים שאפשר עדיין להשלים ולהבחין בין תיק שיש בו שרשרת זיהוי מעשית לבין תיק שבו גם צו לא צפוי להוביל לאדם שכתב את הפרסום.
מדוע לא מתחילים מיד בהגשת תביעה?
הדחף לפעול מובן, במיוחד כשהפרסום ממשיך להתפשט. אולם בהליך חשיפה קיימות שתי שאלות שונות: האם נעשתה עוולה, והאם ניתן לזהות את מי שביצע אותה. פרסום פוגעני מאוד אינו מועיל אם החשבון לא זוהה, חשבון מזוהה היטב אינו מספיק אם התוכן אינו מגלה עילה משפטית ופרטי רישום אינם בהכרח מוכיחים מי הקליד את הדברים.
הלכת רמי מור קבעה שאין בישראל מסלול דיוני כללי ואוטומטי לחשיפת גולש אנונימי לצורך תביעה עתידית. בפסיקה מאוחרת נדונו מצבים ממוקדים, בין היתר כאשר קיים נתבע או חשוד עיקרי והמידע נדרש לבחינת הזיקה לחשבון. לכן בחירת המסלול תלויה בעובדות, ולא ניתן להעתיק בקשה מתיק אחר רק משום שגם בו היה פרופיל פיקטיבי.
השכבה הראשונה: האם קיימת עילת תביעה?
הבדיקה מתחילה בפרסום עצמו. יש לקרוא את המילים המדויקות בתוך ההקשר, לזהות כלפי מי הופנו ולמי הגיעו, ולבחון אם מדובר בטענה עובדתית, דעה, ביקורת, קללה, איום או פרסום אחר. לאחר מכן בודקים עילות אפשריות והגנות שעשויות לעמוד למפרסם, ובהן אמת בפרסום, עניין ציבורי ותום לב.
הבדיקה כוללת גם התאמה בין כל פרסום לכל נפגע. כאשר קיימים כמה פרופילים, צילומי מסך או תובעים, אי אפשר להסתפק בתיק מסמכים גדול ללא הסבר. נדרשת מפה ברורה של הפרסום, החשבון, הנפגע והעילה.
השכבה השנייה: האם החשבון תועד באופן שניתן לאיתור?
שם תצוגה ותמונת פרופיל יכולים להשתנות או להופיע בחשבונות רבים. לכן נבדקים כתובת הפרופיל, ה-URL של הפרסום, שם המשתמש המדויק, מזהה מספרי ככל שניתן, תאריך ושעה והקשר מלא. בפייסבוק, באינסטגרם וב־TikTok המזהים אינם זהים, ולכן התיעוד צריך להתאים לפלטפורמה.
צילומי המסך נבדקים לפי תוכנם וגם לפי יכולתם לקשור בין הפרסום לחשבון. צילום חתוך עשוי להסתיר את התאריך, הקישור או השרשור. אם עדיין ניתן לגשת לחשבון, אפשר להשלים תיעוד לפני חסימה או פנייה שעלולה להביא למחיקה.
השכבה השלישית: מהו מסלול המידע?
לאחר שהחשבון והעילה ברורים, בודקים איזה נתון חסר. לעיתים פרטי משתמש בסיסיים, כגון דוא״ל או טלפון, עשויים להספיק כדי לזהות אדם או לחזק חשד קיים. לעיתים נדרשת כתובת IP, שמובילה רק לספק אינטרנט ולמנוי מסוים. במקרים אחרים פרטי הרישום בדויים, החשבון משותף או שהמידע כבר אינו נשמר.
המטרה היא לבנות שרשרת: מהפרסום לחשבון, מהחשבון לנתון שמחזיקה הפלטפורמה, ומהנתון לאדם שניתן לקשור לפרסום. בכל חוליה בודקים מי מחזיק במידע, האם הוא צפוי להיות זמין, האם נדרש גוף נוסף ומה תהיה המשמעות הראייתית שלו.
השכבה הרביעית: האם קיימת מסגרת משפטית מתאימה?
בדיקה טכנית לבדה אינה מספיקה. צריך לברר נגד מי ניתן לפנות, איזה סעד מבוקש, מהו המקור המשפטי לחיוב במסירת המידע וכיצד נשמרות זכויות הפרטיות והטיעון של המשתמש.
כאשר קיים חשוד מסוים, נבדק אם הראיות מצדיקות בקשה לאימות זיקה או הליך נגד אותו אדם. כאשר אין קצה חוט, הקושי שנקבע בהלכת רמי מור משמעותי יותר.
מה מקבלים בסיום בדיקת ההיתכנות?
התוצר אינו תשובת ״כן או לא״ שטחית. הלקוח מקבל תמונת מצב: העילות האפשריות והחולשות שלהן, איכות התיעוד, הנתונים החסרים, הגורמים שעשויים להחזיק בהם והמסלולים שניתן לשקול. לצד זה מוצגים הסיכונים והאפשרות שהמידע שיופק לא יזהה את הכותב. גם מסקנה שלילית היא בעלת ערך כאשר היא חוסכת הליך חסר בסיס ומאפשרת להתמקד בהסרת הפרסום, בצמצום הנזק או במסלול אחר.
פגעו בכם מפרופיל אנונימי או מחשבון פיקטיבי?
ניתן לבצע בחינה ראשונית של האפשרות המשפטית לאתר את זהות המפרסם.