נפגע מלשון הרע רשאי, במקרים המתאימים, להגיש לבית המשפט קובלנה פלילית פרטית נגד המפרסם. אולם אין מדובר בתביעת פיצויים רגילה: הקובל נכנס לתפקיד התובע, והאדם שנגדו הוגשה הקובלנה הופך לנאשם בהליך פלילי. כדי להביא להרשעה צריך להוכיח מעבר לספק סביר כי פורסמה לשון הרע לשני בני אדם או יותר מלבד הנפגע, וכי המפרסם פעל בכוונה

מותר לדווח על תביעה, חקירה או הליך פלילי, אך קיומו של מסמך רשמי אינו מעניק חסינות לכל ניסוח. כתב תביעה מבטא את טענות התובע; חקירה בודקת חשד; וכתב אישום מציג את עמדת התביעה. אף אחד מהם אינו פסק דין מרשיע. דיווח ראוי מייחס טענה למקורה, מתאר במדויק את שלב ההליך, אינו יוצר בכותרת רושם חמור

כאשר לשון הרע פורסמה לראשונה לאחר מותו של אדם, בני משפחתו אינם יכולים בדרך כלל להגיש בשמו תביעה אזרחית או קובלנה פלילית פרטית. סעיף 5 לחוק קובע שהפרסום נחשב לשון הרע על מת, אך אינו מקים הליכים אלה. נותר מסלול פלילי מצומצם, ורק לאחר בקשת קרוב המנוי בחוק. התוצאה שונה אם הדברים פורסמו כשהנפגע היה

בתביעת לשון הרע אזרחית רגילה אין חובה להוכיח שהמפרסם רצה לפגוע. האחריות יכולה לקום אם היה פרסום לאדם אחר, תוכנו מהווה לשון הרע ולא עומדת למפרסם הגנה. הכוונה נעשית מרכזית בשני מסלולים אחרים: סעיף 7א(ג) מאפשר עד כפל תקרת הפיצוי ללא הוכחת נזק, וסעיף 6 דורש כוונה בעבירה הפלילית. נדרשת תשתית לכך שהפגיעה הייתה מטרה

מעסיק רשאי למסור לעובד את הסיבות לסיום העסקתו, לתעד החלטה ניהולית ולתת חוות דעת מקצועית כנה למעסיק פוטנציאלי. אין לו חסינות אוטומטית: הסיכון גדל כשהאשמות לא נבדקו, התפוצה אינה נחוצה או שהניסוח מלמד על נקמה במקום על צורך מקצועי. ההבחנה המרכזית היא בין מסירת מידע ממוקדת לבין פרסום. מכתב שנמסר לעובד בפרטיות שונה מהעתק שנשלח

לא כל אמירה פוגענית בזמן גירושים נבחנת באותה דרך. טענה שנכללה בכתב תביעה, בתצהיר או בעדות עשויה ליהנות מהחסינות הרחבה של סעיף 13(5) לחוק איסור לשון הרע. תלונה למשטרה, לרווחה או לגורם מוסמך אינה נהנית מאותה חסינות, אך היא עשויה להיות מוגנת אם הוגשה בתום לב. לעומת זאת, שליחת אותה האשמה להורים, לילדים, למעסיק, לקבוצת

ענייני משפחה נדונים ככלל בדלתיים סגורות. סעיף 70(א) לחוק בתי המשפט אוסר לפרסם דבר על דיון כזה ללא רשות. האיסור אינו נוגע רק לפוסט פומבי: העברת כתב תביעה, פרוטוקול, תצהיר או צילום מסך לאנשים שאינם חלק מן ההליך עלולה להיחשב פרסום אסור. גם בעל דין אינו רשאי להניח שמותר לו לפרסם משום שזהו ״הסיפור שלו״:

כתב תביעה, כתב הגנה או מכתב התראה עשויים ליהנות מחסינות לפי סעיף 13(5) לחוק איסור לשון הרע כאשר הם חלק מהליך משפטי או מצעד הקשור אליו ממשית. החסינות אינה הופכת את המסמך ל״חופשי להפצה״. שליחתו למעסיק, ללקוחות, לעיתונאי או לקהל ברשת היא פרסום נוסף, שיש לבחון בפני עצמו. כאשר הנמען נחוץ להליך והשליחה משרתת תכלית

סעיף 13(5) לחוק איסור לשון הרע קובע כי פרסומים מסוימים הנעשים תוך כדי הליך שיפוטי לא ישמשו עילה למשפט פלילי או אזרחי. הסעיף חל על דברים של שופט, דיין, בורר או בעל סמכות שיפוטית או מעין־שיפוטית בדיון או בהחלטה, וכן על פרסום של בעל דין, בא כוחו או עד במסגרת הדיון. החסינות אינה מוגבלת לדברים