בית המשפט אינו מסתפק בתווית שהמפרסם נתן לדבריו. פתיחה במילים ״לדעתי״, סימן שאלה או אימוג׳י אינם הופכים האשמה עובדתית לדעה מוגנת. הפרסום נקרא כפי שאדם סביר היה מבין אותו, לפי המילים, ההקשר, הקהל, הבמה והמסר הכולל. עובדה היא בדרך כלל טענה שאפשר לבדוק את אמיתותה; דעה היא הערכה אישית או מסקנה ערכית. בפועל, פרסומים רבים

אפשר להגיש תביעת לשון הרע גם כשהפרסום אינו מציין את שמו של הנפגע, אם אדם סביר שנחשף לפרסום יכול להבין במי מדובר. הזיהוי עשוי לעלות מן המילים עצמן, מתמונה או צילום מסך, מן התפקיד של האדם, מאירוע קודם המוכר לקוראים או משילוב בין הפרסום לבין נסיבות חיצוניות. עם זאת, התחושה האישית של הנפגע ש״ברור שכולם

קללה או גידוף יכולים להיחשב לשון הרע, אבל לא כל מילה מעליבה מקימה עילת תביעה. כאשר אדם מטיח באחר ״אפס״ או ״מטומטם״ בעיצומו של ריב, הקהל עשוי להבין שמדובר בהתפרצות כעס ולא במידע ממשי על אותו אדם. לעומת זאת, אמירה כמו ״הוא גנב 10,000 ש״ח מקופת הוועד״ מציגה לכאורה עובדה קונקרטית, שאנשים עלולים להאמין לה

בדרך כלל ניתן מרחב רחב יותר לביקורת על איש ציבור, בעיקר כשהפרסום עוסק בתפקידו, בהחלטותיו או בנושא ציבורי. ביקורת על בעלי כוח חיונית לשיח דמוקרטי. אולם מעמד ציבורי אינו הופך את שמו הטוב של אדם להפקר ואינו מתיר לפרסם עליו עובדות שקריות. נבחנים ההבדל בין דעה, סאטירה או מטאפורה לבין טענה עובדתית; הקשר לפעילות הציבורית;

לצורך תביעה אזרחית די בדרך כלל בכך שלשון הרע הגיעה לאדם אחד מלבד הנפגע. הודעת WhatsApp פרטית למעסיק, ללקוח או לעמית יכולה למלא את דרישת ה״פרסום״, גם בלי קבוצה או רשת חברתית. אמירה שנמסרה רק לנפגע, בלי שאדם נוסף שמע או קיבל אותה, אינה מקימה בדרך כלל עוולת לשון הרע. לגבי כתב קיימת חלופה נוספת:

תביעת לשון הרע הקשורה ליחסי עבודה מוגשת בדרך כלל לבית הדין האזורי לעבודה כאשר היא בין עובד לבין המעסיק או נושא משרה אצלו, או בכיוון ההפוך. לבית הדין סמכות ייחודית במקרים העומדים בתנאי סעיף 24(א)(1ד) לחוק בית הדין לעבודה. אבל עצם העובדה שהאמירה נאמרה במשרד אינה מספיקה. צריך לבדוק מי הם בעלי הדין, האם עילת

חברה בע״מ ותאגיד אחר יכולים לתבוע בגין לשון הרע ואף לקבל פיצוי לפי סעיף 7א לחוק איסור לשון הרע, בלי להוכיח שנגרם להם נזק כספי מסוים  ואף בלי להוכיח את עצם קיומו של נזק בפועל. כך קבע בית המשפט העליון ברע״א 2015/15 וברע״א 3760/15, פלבסקי ואח׳ נ׳ חברת מקור הפורמייקה בע״מ ואח׳. עם זאת, ״ללא

מחיקת פוסט והתנצלות אינן מבטלות אוטומטית את האפשרות להגיש תביעת לשון הרע. אם הפרסום כבר הגיע לאדם אחר, העילה עשויה להתגבש לפני המחיקה. גם התנצלות אינה אחת ההגנות הקבועות בחוק, והיא אינה הופכת פרסום אסור למותר בדיעבד. עם זאת, למחיקה מהירה, לתיקון ברור ולהתנצלות בלתי מסויגת עשויה להיות השפעה ממשית על סכום הפיצוי ועל השאלה

בית המשפט מוסמך לתת צו מניעה זמני שיאסור פרסום, יסיר תוכן קיים או ימנע את העלאתו מחדש עוד לפני פסק הדין. אולם זהו סעד חריג, במיוחד כאשר הוא מגביל ביטוי בטרם נקבע שהפרסום הוא לשון הרע ושאינה עומדת למפרסם הגנה. המבקש צריך להציג עילת תביעה לכאורה, צורך ממשי בהתערבות דחופה ומאזן נוחות הנוטה לטובתו. בית