ביקורת על מעסיק מצמיחה תביעת דיבה

סע"ש 21515-12-20

תביעה בין מנהלת מרפאה לבין המעסיק שלה לשעבר הסתיימה בפסק-דין בו נקבע כי העובדת תצטרך לשלם פיצויים למעסיקה על פרסום פוסטים פוגעניים בפייסבוק. המקרה, שנדון בבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב בפני השופטת סאוסן אלקאסם, מציב דגש על גבולות חופש הביטוי בעידן הדיגיטלי וההשלכות של פרסומים פוגעניים ברשתות החברתיות.

העובדות המקרה
התביעה הוגשה על ידי מעסיק – רופא ובעל מרפאה לטיפולים אסתטיים, אשר תבע את מנהלת המרפאה לשעבר בעקבות פוסטים שפרסמה בפייסבוק. העובדת טענה כי המעסיק עיכב תשלומים המגיעים לה, וההסכמה שלה להגיש את הפוסט לא הייתה נובעת ממניעים של השמצה, אלא מתוך רצון לשתף את תחושותיה עם חברי הקבוצה בפייסבוק.

הפוסטים, שהתייחסו למעשים והתנהלות של המעסיק, הותירו את המעסיק בעמדה שבה נשקף לו נזק תדמיתי. הפוסטים כללו פרטים מזהים, תיוג של הדף העסקי של המעסיק, ואף החשיבו את המעביד כמי שעיכב את תשלום זכויות העובדת, תוך יצירת תדמית שלילית שעלולה לפגוע בפרנסתו ובמעמדו.

החלטת בית הדין
בית הדין קבע כי הפוסטים שנכתבו על ידי העובדת היו פוגעניים, על אף טענת העובדת כי מדובר בזכותה לחופש ביטוי. השופטת אלקאסם ציינה כי האמירות שהיו בפוסטים עלולות היו להשפיל את המעסיק ולבזותו, בכך שייחסה לו מעשים והתנהגויות שליליות. הפוסטים, לפי בית הדין, לא חוסו תחת ההגנות המוכרות בחוק לשון הרע, כמו חופש הביטוי או הגנות אחרות הקיימות בחוק.

בית הדין לא שוכנע כי תביעת המעסיק הוגשה למטרת השתקת העובדת, אך כן קבע כי העובדת פעלה במטרה לחשוף את המעסיק ולהסב לו נזק. במיוחד כאשר העובדת תייגה את הדף העסקי של המעסיק, דבר שהיה בו לחשוף את שמו המלא ולקשרו ישירות לדף העסקי שלו.

הפיצויים וההוצאות
בהתאם להחלטת בית הדין, העובדת חויבה בתשלום פיצויים בסך 15,000 ש"ח בגין הפרסום הראשון, וכן 1,500 ש"ח עבור הפרסום השני. בנוסף, העובדת חויבה לשלם הוצאות משפט למעסיק בסך 4,000 ש"ח. תביעת העובדת לשיפוי בגין זכויות נטענות נדחתה בחלקה.

סיכום
המקרה מציין את החשיבות הרבה שיש לפוסטים פומביים ולחופש הביטוי בעידן המודרני, ומדגיש את הגבולות שבין זכות העובד להתבטא לבין ההשפעה שיש לכך על המעסיק וחשש לפגיעות בתדמיתו. ככל שמדובר בנושאים רגישים ובפרסומים שנעשו מתוך כוונה לפגוע או להניע את המעסיק לבצע פעולה מסוימת, יש להפעיל את שיקול הדעת הזהירות. פסק-דין זה משדר את המסר כי לא כל פוסט הנוגע לנושאים בעבודה ייחשב כזכות חוקית לשם הגנה על חופש הביטוי.